ריטב"א על עירובין ז׳

1 ור׳ יהושע היא דאמ׳ אין משגיחין בבת קול. פרש״י ז״ל דאמר הכי בפ׳ הזהב גבי תנורו של עכנאי. וק״ל דהתם רבנן מודו ליה ואלו הכא פליגי עליה וסברי דהלכתא כב״ה. וי״ל דשאני התם שהתריס ר׳ אליעזר כנגד המרובין ולפיכך אין משגיחין בבת קול שכבר אמרה תורה אחרי רבים להטות מה שאין כן בזו דב״ה נפישי אלא דב״ש מחדדי טפי.

2 שנהג בו שני עישורין. פי׳ ובכל א׳ מהם הוציא המעשר הראוי לכל האתרוג ולא מן הנשאר בלבד שא״כ שמא זה מעשר ואינו מפרישו כראוי. ובתוס׳ פירשו כי מעשר אחר הוציא וחללו על המעות ואח״כ נתנו לעניים בתורת מעשר עני א״נ שהוציא מעשר אחד ונתנו בירושלים לעניים שיאכלוהו שם:

3 גמריה אסתפיק ליה. פי׳ ולא היה מי שיברר לו האמת אבל מי שעשה חומרא דמר ודמר מפני שאינו יודע הדין אע״פ ששורת הדין כך יש לו לעשו׳: מ״מ אכתי קרינא ביה שהוא כסיל הולך בחשך שהיה לו ללמוד ולא למד. בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא: פי׳ דסגי ליה בצ״פ וא״ת ודילמא הא קמ״ל דאפי׳ האי צריך צורת פתח תירצו בתוס׳ דהא פשיטא כיון שהוא מפולש. וי״ל כי מלשון רב יוסף שאמר מחלקת נראה שלא בא אלא להשמיענו אלא שיורה חנניה דסגי ליה בצורת הפתח ודו״ק:

4 אם היה מבוי כולה לרחבה אינו צריך כלום. פי׳ לישנא מוכח שאינו צריך כלום ואפי׳ לחי וקורה לאותו רוח ומיירי ודאי כשרחבה פתוחה לרשות הרבי׳ דאי לא פשיטא דהא אין רחבה בה דיורין כדי שתאסור ועוד דממבוי מפולש לרשות הרבים דאיירי לעיל עסקינן אלא ודאי ברחבה מפולשת עסקי׳ ואשמועינן דההוא פלוש לא מזיק לן כלל. ופרש״י ז״ל דאע״ג דהאי רחבה אין בה דיורין כדמוכח מלישנא ה״ה לחצר שיש בה דיורין אלא דעובדא ברחבה הוה ופירושו בחצר דומיא כרחבה שאין שם דיורין לאסור וכגון שערבו עם בני המבוי וכדמוכח לקמן.

5 ואמרי׳ הא דרב יהודא דשמואל היא. דאי דרב קשיא דרב אדרב דאמר רב מבוי סתום שנפרץ במלואו כלומ׳ על פני כולו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרשות הרבים חצר מותרת ומבוי אסור. פי׳ חצר מותר׳ לגמרי דאי משום פרצה דלרשות הרבים מיירי כשאין שם עשר ופתח׳ בעלמא הוא דאי משום דפתח למבוי אין המבוי אוסר עליו שאין המבוי אוסר על החצרות אדרבה חצרותיהן האוסרות על המבוי ומבוי אסור: ועל כרחין איסור מבוי זה או מפני הפרצה של רשות הרבי׳ או מפני דיורי החצר שאוסרי׳ עליו וקס״ד השת׳ דטעמ׳ דמבוי אסור אינו משום דיורי החצר דא״כ מאי קשיא לדרב יהודא אלא ודאי ס״ד דחצר נמי אין דיורין אוסרין על המבוי בכאן וטעמ׳ כדמפ׳ בסמוך דהאיכא גפופי ונראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי אלא ודאי אסורא משום פלוש חצר דחשיב בפלוש מבוי עצמו. וא״ת הא מנא ליה יש לומר דדייק לה מדקאמר ונפרצ׳ חצר כנגדו אלמא פרצ׳ זו אוסרתו ולא דיורי חצר דאי לא אמאי נקט לה דלאסור חצר על המבוי אם לא עירבו עמהם. בלא נפרצה חצר אמרינן לה. וא״ת ודילמא איסורא משום חצר דגפופי לא חשיבי לסיים כיון דאינו נראה מבפנים הא כרחבה אין פרצה אוסרת ומשו׳ רבותא דחצר מותרת ואע״פ שמפולש׳ נקט נפרצה חצר כנגדו. י״ל דהשתא קס״ד דאי משום רבותא דחצר לא איצטריך ליה דהא תניא גדולה מזו לקמן חצר שהרבים נכנסין בה בזו ויוצאין בה בזו רשות היחיד וכדפריך לקמן. וא״ת וכיון דאיסו׳ מבוי קס״ד השתא שאינו אלא משום פרצת חצר לרשות הרבים אמאי נקט שנפרץ מבוי במלואו. י״ל שאלו לא נפרץ במלואו לא היה נדון כמפולש לרשות הרבים דהא אית ליה גפופי דידיה שנרא׳ מפני׳ וגפופי חצר דנראין מבחוץ וכיון שכן הכל רואין שהוא פתח לחצר ולא לרשות הרבים. ואסיקנא דלעולם אפי׳ כרב אתיא ולא קשיא. כאן שעירבו כאן שלא עירבו פי׳ רב יוסף הוא דמשוי חילוקין כמימרא דרב. ומבוי אסור פי׳ דאיסור מבוי איני משום פרצה אלא משום דיורי חצר שלא עירבו עם בני המבוי דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינן נדון משום לחי והיינו דווקא נפרץ במלואו דלית ליה גפופי להצילו מאיסור דיורי החצר ונפרצה דנקט משום רבותא דחצר. וכי תימא פשיטא הא לקמן בשמעתא אמרינן בה צריכותא ורבותא. כאן כשעירבו פי׳ דעירבו חצר עם בני מבוי לא היה אוסר ולשון כאן וכאן דאמר רב ששת לאו דוקא דהא על חדא מימרא דרב בלחוד דלעיל דמבוי אסור אמרה תורה אלא שמברר אותה ועושה בה חלוקין וכן פרש״י ז״ל והיינו דאמרי׳ הכא נמי מיתרצא הא דרב ודרב יהודא כאן כשעירבו כו׳ פי׳ דהא דרב כשלא עירבו כדאמרן והא דרב יהודא כשערבו ולאו דוקא אלא שעירבו ונקט לישנא דרב ששת אגב ריהטא.